<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' כתובה פ"ה</h1>
<h2>דף יד:</h2>
מעשה באשה שאמרה לבנה במתנת שכיב מרע תמכר בגדי ותקברוה מן המעות והמותר תתן לבת בנו לנדונייתה ונתרצה ולאחר זמן ירד הבן מנכסיו וחזר ורצה להוציא מן הבת מתנת זקינתה, והשיב הרר"י בר"א, שלא יכול לחזור, דדברים ככתובין וכמסרין דמו ואף אפילו היה מתנת בריא דבריו קיימין, שמצוה לקיים דברי המת, אך הקטנים לא נכוף.
<h2>דף מח:</h2>
הניח בעלה קרקע יכולה לעכב שלא תמכר, שתאמר אני רוצה שיהיה נכון למזונותי, ואפילו הכי אם מכרו אין מוציאה מן הלוקח, שאין מוציאין למזונות אשה ובנותיה רק מבני חורין. הניח מטלטלין, אפילו התנ[ת]ה בפירוש שתזון מן המטלטלין, לא תוכל לומר הניחום בבית דין שאזון מהם ולא יאבדו, אך נוטלין היורשי' אותן ומעלין לה מזונות. תפשה המטלטלין אפילו ככר זהב אפילו אחר מותו, תגבה כתובתה בהן ואין מוציאין אותן (מידן) [מידה] כדי לזונה, אך בית דין כותבין כמה נטלה ומחשבין עמה כמה צריכה למזונות ויהיו המטלטלין בידה עד מותה או עד שפטורין ממזונותיה.
<h2>דף נב:</h2>
מתנאי כתבה שיתנו היורשים לבנות מזונות וכסות ומדור די סיפוקן בלא שבועה, אם שטר הכתבה (לא) בעין במקום שכותבין עד שיתארסו או עד שיבגרו ואין צריך לפי כבודו וכבודן. מוכרין לכך בלא הכרזה ומעשה ידיהן ומציאתן לעצמן ולא לאחר.
<h2>דף עד.</h2>
אשה שיש לה ספק גירושין ומת בעלה אין ניזונת מנכסיו, שאין מוציאין מיד היורש מספק, אך בחיי בעלה יש לה מזונות.
